.png)
הכירו את המתנדבות
של מיזם תכל'ס
אורית פריסט
שמי אורית פריסט בת 64, אני גימלאית של משרד הביטחון, טיפלתי במשפחות שכולות. לפני כשנה וחצי התחלתי להתנדב אצל אמא יחידנית לתינוקת בת חצי שנה. פעם בשבוע לקחתי את התינוקת בעגלה לטיול של שלוש שעות.
הלכנו לטיילת בנמל, לפארק הירקון, למתקני המשחקים, לפינת החי ועוד.
בשעות האלה האמא התפנתה לסידורים, לקניות, לישיבה בבית קפה עם חברה או פשוט חזרה הביתה מהעבודה ונחה.
לא תיארתי לעצמי עד כמה משמעותיות היו השעות הללו פעם בשבוע עבור האמא.
אחרי התנדבות של מספר חודשים החלטתי להקים את מיזם תכל'ס.
פניתי לרוני אשת סושיאל מדיה ויחד עבדנו על פיתוח המיזם, ויחד אנחנו ממשיכות בחשיבה איך לקדם אותו, לגייס עוד מתנדבות מקסימות ואיכותיות ולהגדיל את מספר האמהות שמקבלות את העזרה.
כיום יש לנו בתכל'ס 15 מתנדבות שלוקחות פעם בשבוע את הילדים ומאפשרות מירווח נשימה לאמהות.
התינוקת שאני לוקחת פעם בשבוע כבר גדלה והיא בת שנתיים ו 3 ח'. אני מלווה את גדילתה ונהנית מכל רגע.
ההתנדבות הפרטית שלי גורמת לי לאושר גדול והקמת המיזם מאתגרת אותי כל יום מחדש.
כל קשר שנרקם בין אמא חד הורית למתנדבת ממלא אותי בגאוות יחידה ובתקווה שנגדל ונעזור לעוד הרבה נשים חזקות שלא מצאו זוגיות אבל לא ויתרו על האמהות והן ראויות לכל עזרה שהיא.
רוני קציר
לפני כמעט שנתיים, החברה הכי טובה של אמא שלי אורית פריסט, באה אלי עם הברקה. היא סיפרה לי שפגשה אם יחידנית בפארק, התחילה לדבר איתה ומפה לשם יצא שהיא שומרת לה על הילדה בהתנדבות ביום קבוע בשבוע, ולמה בעצם שלא נהפוך את זה למיזם קהילתי-עירוני, כי הגיוני בסך הכל.
אחרי לא מעט פגישות תכנון ומחשבה, כשאורית (עו"סית בגמלאות) אחראית על הפן המקצועי ואני על התוכן והפרסום התחלנו בקטן וקראנו לזה "תכל'ס".
המטרה הראשית היא באמת הכי תכל'סית שיש: לאפשר מרווח נשימה למשפחות יחידניות בת"א ובהמשך גם מחוצה לה- שאין להן עזרה, על ידי שידוך של מתנדב או מתנדבת מהקהילה שישמרו על הילד/ה בזמן קבוע בשבוע.
היום, שנתיים אחרי ובצל הקורונה, יש לנו עשרות שידוכים מוצלחים שעושים לי נעים בלב ועוד עשרות משפחות יחידניות ברשימת המתנה, שמחכות למתנדבים ומתנדבות.
מרגש אותי לראות איך משהו שהתחיל לגמרי במקרה קורם עוד וגידים. מרגש אותי לצפות בלב הענק, ביכולת ההנעה וההשקעה הרבה ובכריזמה בה אורית שותפתי מנהלת את המיזם.
מרגש אותי להשתתף במפגשי המתנדבות ולשמוע מהן כמה חשובה להן ההתנדבות, כמה גדולה ההשקעה שלהן וכמה הן מקבלות חזרה. לסיכום, הכל מרגש כאן.
מאחלת לאורית, לי ולמתנדבות המדהימות שלנו להמשיך לפתח את המיזם הזה, שנטוע עמוק בליבי.
ישר כוח לכל העוסקות במלאכה- אין כמוכן.
טליה הירש
שמי טליה הירש, פסיכותרפיסטית בתנועה, מנחת קבוצות, גמלאית שפ"ח ת"א.
כתבה ב-Ynet סיפרה לי על מיזם תכל'ס. בעקבותיה נפגשתי עם אורית ורוני היזמיות ומהר מאד הבנתי שזו ההתנדבות שחיפשתי בשלב הפרישה.
בשבילי זו היתה הדרך להמשיך לתרום מהידע והנסיון המקצועי שלי בעבודה עם ילדים והורים כמנהלת ופסיכותרפיסטית בתנועה במרכז הטיפולי בשפ"ח ת"א.
אורית גייסה אותי כעזר לצידה בראיונות האישיים עם המתנדבות עם האמהות היחידניות, בחיבורים ביניהן בליווי ובתמיכה.
מרגש ומפעים אותי כל פעם מחדש המפגש האישי עם האמהות הילדים והמתנדבות. אני פוגשת נשים מעוררות השראה, שבחרו באמהות ללא זוגיות, המתמודדות עם אתגרים גם כשאין תמיכה משפחתית או כלכלית. נשים חזקות, אמיצות, דעתניות מושקעות בגידול ילדיהן באהבה והנאה. לצידן המתנדבות עם הנתינה ללא תנאי המתמסרות לקשר המשמעותי שנרקם בינהן ובין האמהות וילדיהן, עם לב פתוח ונפש חפצה.
כל חיבור/שידוך בין מתנדבת ואם חד הורית הוא חוויה של בריאה עבורי. מרגישה מבורכת להיות חלק ממיזם חברתי כה משמעותי.
"עד כמה קורן אורו של הנר הקטן! כך זורח מעשה טוב בעולם ייגע." וויליאם שיקספיר, הסוחר מונציה.
ד"ר עדה בקר
הקדמה: עדה בקר היא ד"ר להתפתחות הילד והמתנדבת הראשונה במיזם. דמות מוכרת ומוערכת, פועלת כבר שנים רבות בשדה החברתי וכתבה שישה ספרים ומדריכים בתחום ("לגדל ילד חברותי" הוא האחרון מביניהם שראה אור). בנוסף, עדה משמשת גם כיועצת טלפונית לאמהות במיזם.
להתנדב בתכל'ס: היו זמנים. גדלתי בבית מתנדב. במהלך השנים, כל מעשה נבדק לאור הגישה הזו: "מה זה תורם לעם ישראל". וזה לא כאב, זה נראה מובן מאליו ולא עסקנו באידיאולוגיה. כשפרשו הורי לגמלאות היה ברור שבשנים הבאות הם יהיו עסוקים מאוד (כמו תמיד) והפעם בהתנדבות.
אימי, שהיתה מורה/מחנכת בבית ספר עממי שנים רבות, מצאה מיד בית ספר שחיפש מורים לעזרה פרטנית לתלמידים מתקשים. והתמידה בכך שנים. אבי, ששנים רבות ניהל באהבה ובהתמדה (וביעילות) מוסד לתינוקות בתל אביב, החליט שהפעם יטפל בקשישים גלמודים המאושפזים במוסדות. שניהם פעלו דרך מערך ההתנדבות של עירית תל אביב, שנתן להם תחושת בית וליווי מקצועי.
אז, באופן טבעי, עוד לפני שפרשתי בחנתי אפשרויות שונות שבהן אוכל להתנדב. בחירה ראשונה היתה אמורה להיות בטיפוח כלבים חסרי בית, אבל החלטתי שזו תהיה התנדבות של הסיבוב השני. ומה יהיה בסיבוב הראשון? ואז נפל לידי ממש במקרה פרסום של תכל'ס. התפעלתי (מאוד) מהרעיון ומהרעיונאית (...) ומיד לא היססתי והבנתי שזהו זה. כך אמשיך את השרשרת של הורי ושל עצמי. כי העיסוק שלי באספקטים החברתיים של התפתחותם של תינוקות וילדים בגיל הרך היה לחם חוקי שנים רבות: לימדתי, חקרתי, טיפלתי וכתבתי. וגם (בסוד), יחזיר אותי לתחושה/לחוויה של שנות הטיפול הראשונות בנכדי שעברו כהרף עין. וכמובן עורר מחדש את הידיעה שהכרתי משנות הטיפול שאמהות יחידניות לוקחות על עצמן נטל אדיר וכל עזרה שנוכל להושיט להן תהיה חשובה ורבת ערך.
איזבל פרריה
שלום, שמי איזבל, נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו, וגדלתי בדרום צרפת. בשנת 92 עליתי לארץ מתוך ציונות ואהבת הארץ. התנדבות בשבילי זה קודם כל לתרום לחברה - כשעלית לארץ זכיתי לקבל המון עזרה ממגוון אנשים, ואני מאמינה שעכשיו תורי להחזיר לחברה. התנדבות היא גם הזדמנות להיפתח למגוון אוכלוסיות בחברה.
אורן פאר-רביב
לפני כמה חודשים נתקלתי בפוסט בפייסבוק שנכתב בדיוק בשבילי! רוני המקסימה מציעה להתנדב כבייביסיטר למשפחות עם הורה יחידני/ת- יש יותר טוב מזה??
מהר מהר יצרתי קשר.
השלב הבא היה מפגש נעים ומרתק עם אורית, שממנו יצאתי בהרגשה שנועדנו להיפגש. וכמו שדמיינתי, רק טוב יצא מזה.
אורית הפעילה את הקסם שלה וציוותה אותי לאודל, אמא של איתמר ואוריה.
כולנו הרגשנו תוך רגע שזאת הייתה התאמה מדויקת מהמון בחינות והיה לנו כיף ונעים ביחד. איך שנכנסתי לבית שלהם בפעם הראשונה הרגשתי שייכת, ממש כאילו קיבלתי עוד בית ומשפחה משלי. באותו זמן גם הבנתי כמה עזרה אפשר לתת, וכמה היה שם צורך שיגיע עוד מישהו לתת יד, ואוזן קשבת ואיזו מילה טובה או עצה לפעמים. תוך זמן קצר הקשר בינינו הפך להיות משמעותי מאד.
מאז עברו עלינו לא מעט חודשים שהיה בהם הכל מהכל- כולל אתגרים, הרבה שמחה, הצלחות, בידודים, אהבה, שיתוף אמיתי וכן, והמון למידה וצמיחה.
למדתי הרבה על אומץ ונחישות, על כוחות נפש של אישה שרוצה לעשות הכל ולפעמים מצליחה אבל לפעמים גם לא.
אני מאחלת לאודל ולכל האמהות והמתנדבות בפרויקט- שכל אתגר יהיה מדרגה בדרך להיכרות מדויקת יותר עם עצמכן, שתרגישו שלמות עם עצמכן ועם הבחירות שלכן, תאהבו ותהיו אהובות בלי תנאים. ולילדים- שלא ישכחו אף פעם כמה מיוחדים ורצויים הם.
תודה שאתן מגבירות את האור בעולם.
גבי שטיינברג
התנדבות עבורי זה קודם כל מזון לנשמה.
אני בת 59 ואחרי שילדי גדלו וסיימו צבא - הרגשתי צורך למלא את זמני במשהו בעל ערך. אמנם עדיין לא יצאתי לפנסיה ואני עדיין עובדת אבל פעם בשבוע להתחייב לשעה שעתיים בעזרה זה לא גוזל מזמני וההפך הוא הנכון - יש הרגשה של סיפוק שהספקתי עוד משהו מועיל במשך השבוע.
בנוסף זה גם משמש כדוגמא חינוכית לילדי- שבחינוך שלנו אנחנו מחנכים לתת לאחרים שחסר להם ולאוו דווקא כסף.
כאחת שאמא שלה נפטרה סמוך לחתונתי - אני יודעת מה המשמעות של להיות אמא ללא עזרה.
לאמהות יחידניות וחד הוריות - על אחת כמה וכמה.
השעה בשבוע ,שהן מחכות לה כמו אויר לנשימה ,נותנת להן כח.
לפעמים הזמן הזה הוא פשוט כדי לשים ראש לנוח או להתקלח בנחת.
ההתנדבות היא כמו חבילה עוברת - הרבה פעמים האמהות ולפעמים ילדיהם גם- הופכים למתנדבים בעצמם. רוצים להחזיר טוב. כך נוצר מעגל של נתינה במדינה שלנו המיוחדת. רק טוב זה עושה, למקבל כמו גם לנותן.
שנהיה תמיד בצד שנותן🙏🏻
ותודה לאורית ,המייסדת של ארגון תכל'ס , ולרוני על ההזדמנות לתת. תבורכו😇😇
אסנת סביר
שמי אסנת, גימלאית מערכת החינוך, אם וסבתא.
בעולם שדוחק בנו כל הזמן לצבור ולאגור למען עצמנו, נדיבות ונתינה הן תנועות כמעט נגד הזרם.
צ'רצ'יל אמר ש"אנו מתקיימים ממה שאנחנו מקבלים, אבל חיים ממה שאנחנו נותנים".
הנתינה היא דרכי מאז ומעולם, וההזדמנות לכך, שניתנה לי על ידי אורית, גרמה לסיפוק והנאה מרובים, גם בתוך אילוצי הקורונה.
אני מצפה להמשך הדרך המשותפת בהכוונתה של אורית, שמזווגת זיווגים מוצלחים.
דנה עובד
נעים מאוד, שמי דנה, בת 37 מרחובות. מגיל קטן "גידלתי" את ילדי השכונה כבייביסיטר של כולם 😊 תמיד יעדו לי לכשאהיה גדולה בטוח אהיה גננת, אך השירות הצבאי הוביל אותי לערוץ אחר בו אני עד היום.
ההתנדבות היתה בראש מעייני מאז ומתמיד וחשוב היה לי להתנדב בתחום העשייה עם ילדים.
ההתנדבות בשבילי היא מעבר לנתינה, היא מאפשרת לי להיות ולעשות עבור האחר ובסופו של יום, אני זוכה להרגשה של "אוויר לנשימה".
למזלי, נקרה בדרכי מיזם ת'כלס המדהים 🤩 האפשרות לעזור לאמא מדהימה שמגדלת לבדה ילד בן 3 ולתת לה 3 שעות בשבוע לסידורים ואפילו קצת זמן פרטי לעצמה.
עשיה זו היא בשבילי זכות ענקית מבורכת.
מור זילברשטיין
נעים מאוד, שמי מור זילברשטיין בת 32 מתל אביב ואני מתנדבת בפרויקט "תכלס".
התנדבות בשבילי היא להחזיר טוב ליקום בתקווה שהוא יניע את הטוב הזה לעוד מקומות ואנשים.
בבית שבו גדלתי פעילות הנתינה הייתה מאוד דומיננטית, ולאו דווקא בצורה הכספית אלא בכל מה שניתן וכך עשיתי, בנוסף להתנדבותי בפרויקט תכלס אני מתנדבת במיזם דיגיטלי שמטרתו לעזור לעמותות בשירותים דיגיטליים שהוא מצוין ומבורך, אך הרגשתי שאני רוצה יותר, משהו עם יותר משמעות ואז נתקלתי בפרסום בפייסבוק על הפרויקט והוא הגיע אלי בול בזמן!
הרעיון של "תכלס" מאוד דיבר אלי, שכן אני מכירה את הצורך של הורים לזמן לעצמם בתוך כל המירוץ של ילדים על אף כמה וכמה כאשר מדובר ביחידנית ולכן החלטתי לקחת בו חלק.
לא תיארתי לעצמי כמה סיפוק אני ארגיש בזכות ה2-3 האלו בשבוע!
בשבילי אלו 2-3 בשבוע שלגמרי יכולות להיכנס ללו"ז שלי מבלי להפריע או לבוא על חשבון משהו אחר אז למה לא?
הכרתי בזכות הפרוייקט 2 ילדים מקסימים ואישה שהיא אמא נהדרת ומעוררת השראה ,החיבור עם הילדים והאמא הוא נפלא ואני באמת מרגישה שאני עוזרת, כמה מחמם את הלב לראות את הילדים כשאת מגיעה לאסוף אותם מהגן והם מחייכים באושר, ואז לראות אותם מתרגשים כאשר האמא חוזרת.
תודה לאורית ורוני על הפרויקט, אתן אלופות ❤️
הדסה ודב אדן
מזמן רצינו להתנדב כדי להרגיש שאנחנו מועילים במשהו למישהו שזקוק. התנדבתי בנושא של הפגת הבדידות לקשישים עריריים/ בודדים אבל הנחו אותנו לפעול רק בשיחות טלפון. הרגשתי שזה לא מספיק וחיפשתי משהו עם משמעות יותר גדולה תוך יצירת מגע עם אותם אנשים שעוזרים להם. ואז התוודענו לאורית המקסימה והפרוייקט שלה של עזרה לאמהות יחידניות שבה את ליבנו. כאן מדובר על עזרה לאמא יחידנית שאין לה עזרה אחרת! להוציא את הפעוט/ה פעם בשבוע מהגן ולשחק איתו 2-3 שעות ובכך לתת לאמא זמן פנוי לסידורים שלה.
אנחנו מבצעים את השליחות כצוות שנינו דב ואנוכי ומרגישים שזה עוזר לאמא . כך שכולם ״מרוויחים״. גם האמא וגם אנחנו.
סימונה ילוז
נתינה היא הדרך לאושר
זוהי המחשבה הממלאת אותי תמיד בגאווה כשמתאפשר לי להשתתף בפרויקט של תרומה ונתינה... כשאורית הציעה לי את הפרויקט של שחרור אם יחידנית פעם בשבוע ל"נשום אויר" שמחתי להשתתף... כולנו מכירים את תקופות הלחץ והמרוץ היומיומי להספיק הכל והנה אני יכולה לאפשר לאמא שכל כולה מופנה לילד שלה ללא עזרה וללא סיוע ופשוט לתת לה אחה"צ של כייף... לכי טפלי בעצמך ועשי כל מה שאת אוהבת ואכן גם געגוע של איתמר לאמא הוא ערך מוסף.. כמה מרגש לראות אותם מחובקים כשהיא חוזרת... ואני הולכת לביתי מלאה בגאווה.
